בתאריך ה 20.04.22 התנהל דיון ב"פינה" על עובדים ועבודה.
רשימה זו תנסה להרחיב מעט להרחיב מעט את היריעה היא לא תהיה חד משמעית אבל תנסה לפתוח כיווני חשיבה נוספים.
הכשרה מקצועית במימון המדינה הוא דיון בעל פוטנציאל נפיצות חברתית.
מצד אחד עבודת כפיים במיוחד בבניה נוגעת בשורשי הציונות.
ברעיון הציוני של בניין הארץ ובעקרונות הסוצליאל דמוקרטיים.
אלתרמן היטיב לבטא את רעיונות הציונות ב"שיר בוקר".
לא צריך לצטט את כל השיר,כמה שורות מבהירות את אידאל – כיבוש הארץ גאולת האדמה ועבודה פיזית.
"נלבישך שלמת בטון ומלט
ונפרוש לך מרבדי גנים,
על אדמת שדותיך הנגאלת
הדגן ירנין פעמונים."
אידאל הפועל העברי הגואל את הארץ היה קיים בשנותיה הראשונות של המדינה,כבר אז חלו בקיעים באידאל.
דוד בן גוריון בעצמו ביצע נסיון להקמת חלוציות מגוייסת בשנות החמישים דבר שכשל כשלון מחפיר.
ההכשרה המקצועית עצמה בתיכונים בגלאים מוקדמים נתפסה ונתפסת עד היום כחלק מהסללה של מגזרים שלמים בחברה הישראלית.
כשהטענה הרווחת היתה כי הופכים מזרחים "לחוטבי עצים ושואבי מים".
אמירות לא פחות קשות בדבר גרסו כי מדובר ב "הונאה גזענית".
מחקר של בנק ישראל מצא כי תלמידי החינוך המקצועי בשנות השישים השתכרו שכר נמוך משמעותית מנערים שלמדו לבגרות.
נכון, חלק גדול מהנושא הוא קשרים ומעגלים חברתיים אבל די ברור אנשי מקצוע מרוויחים פחות בממוצע מאקדמאים במיוחד בתחומים ספציפיים שיש להם דרישה קשיחה ומתגברת כגון כותבי קוד וכן בממוצע.
לגבי הכשרות מקצועיות של מדינת ישראל : מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה משנת 2020 מצביע לאורך השנים על קיצוץ חד במערך זה.
הפיכתו לכלי לתמיכה באוכלוסיות מחולשות במקום כלי לפיתוח הון אנושי.
מערך ההכשרות סובל ממגוון ליקויים וכלשים: אירגוניים, תיכנוניים , תקציביים וכו..מנגד ההמלצות במחקר הן להרחיב את המעגל והסבסוד שלהן תוך ריכוז והתאמה למגזר העסקי.
בעל מקצוע הופך להיות משוליה לבעל מקצוע עצמאי בשטח לאחר כ 5 שנות עבודה, כמובן באם הוא בעל גישה למקצוע וזוכה לחניכה מקצועית.
פעם היתה חניכה מקצועית בדמות אב ובן שממשיך את העיסוק המשפחתי בנוסף לאיגוד מקצועי- גילדה.
הדברים פחות ופחות קימים כיום בצורה המסורתית.
צריך להזכיר, לא כולם שם מבחינה מקצועית ישו בכבודו ובעצמו בנו של נגר כשל כשלון מחפיר בלהפוך להיות נגר והפך להיות נביא ויזם של דת ועוד צלבו אותו בדרך- כישלון.
קשה למצוא עובדים- בעלי מקצוע מיומנים שישאר במקום עבודה מי אשם ?
הרבה אשמים:
- הפכנו ממדינה מתפתחת למדינה מופתחת – בכל הארצות המפותחות ישנו מחסור בעובדי כפיים במיוחד בתחומי הסיעוד, הנקיון והבניה אנחנו לא שונים למעט הקונפליקט הדתי- לאומי שקיים וצובע את המציאות בצבעים שלה.
- מי הולך לעבוד בבניה ? – הרבה פעמים מי שלא הצליח בכלום אפילו שומר בסופר אז הולך.. בסופר משלמים בסביבות 30 ומשהוא שח ויושבים כל היום .. גברת יש משהוא בתיק ?
- החוזה נשבר –כותבים לי .. "אני מציע 50 שח לשעה ואף אחד לא רוצה לבוא לעבוד .."
תעצור תחשוב מה אתה מציע ?
פעם לפני כמה עשרות שנים מקומות העבודה היו מהסוג שהיית נכנס בגיל 20 ויוצא בגיל 60 עם פנסיה, היו מטפחים אותך, היתה קביעות, היה שעון זהב.. אז מה אתה מציע ?
עבודה זמנית כטייח לחודש ואחרי זה ?
תודה,
אני אלך לעבוד בוולט על הקורקינט החשמלי שלי וארוויח 100 שח לשעה.
פנסיה גם אתה לא תיתן לי והדברים אינם תקפים רק לעובדי כפיים הם תקפים גם למהנדסים, עורכי דין שבשנים הראשונות מרווחים ממש מעט.
היכולת לעבוד ללא דיווח לרשויות המס ולהשיג עבודות בצורה עצמאית יוצר מצב של שוק מפורר ללא מערך התמחותי.
עובדים פשוטים המבצעים עבודות שאינן מקצועיות- ניתן להשיג בקושי רב.
הם אינם מחפשים להתפתח ורואים בעבודה תחנת מעבר בלבד.
מה האחריות המדינה בנוגע להכשרה ?
שנה הבאה לא יפתחו קורסים מקצועיים במלט"ב, חלק גדול של המקצועות יפריטו למכללות חיצוניות.
זה נכון המדינה צריכה להיות רגולטור ולא מכשירה את זה עושה המגזר העסקי טוב יותר .
הסבירות היא אנשים ילמדו במכללה כזו או אחרת ריתוך או אינסטלציה בסיבסוד, יעבדו תקופה במפעל או אצל מעסיק.. ומה לעשות לא משלמים מספיק ילכו לעבוד כעצמאים או יעבדו תקופות במקומות שונים ויעזבו.
המעסיק רוצה עובד בשל ולא מוכן להשקיע בהכשרה, שעון זהב הם לא יקבלו ממנו.
סיכום: האם תפקידה של המדינה להכשיר בעלי מקצוע ?
נכון המדינה מסבסדת הכשרה מקצועית ומשתדלת מאוד שתהיה תעסוקה בקצה שלה, אבל אף אחד לא יהפוך בעל מקצוע מהכשרה של חודש, חצי שנה או שנה.
מקסימום ירכוש ידע תאורטי כזה או אחר.
ולא, לא יהיו עובדים במקצועות הרטובים – טיח, בניה.
כן יהיו אינסטלטורים פשוט כי חרא מתגמל.
כאן המקום לשאול מדוע לא חסרים עובדי פינוי אשפה מצד אחד ומצד שני מדוע אקדמאים בורחים מהוראה בשנים הראשונות ?
התשובה נמצאת בתגמול, יציבות, מערך תומך ותנאים נילווים טובים.
את כל זה יש במערך פינוי הזבל ואין בהוראה.
המדינה צריכה לחשב מסלול מחדש לדאוג להכשרה לתגמול בזמן הלימודים ובהכשרה ארוכת טווח תוך תיגמול המעסיק ואולי במקום לעסוק בהכשרה שעבודה בקצה שלה לעסוק בהכשרה ככלי לפיתוח הון אנושי כללי.
לא תמצאו עובדים מקצועיים למקצועות הבניה הרטובים פשוט כי אין.
חלק מהמקצועות המסורתיים יעלמו או ישתנו בעקבות יבוא זול ואיראה.
מי שכן ימשיכו לעבוד בגילאים מסוימים עבודת כפיים מתמחה בצורה כזו או אחרת הם מגזרים בציונות הדתית שם עדיין ישנו קשר בין רעיון עבודת הכפיים וגאולת הארץ אבל גם אמא שלהם מעדיפה אותם מהנדסים, רופאים ועורכי דין או לפחות עם תואר בעריכת דין.
זה יהיה המשך הציונות.